החלטה בתיק בש"א 2998/05

1.                  זוהי החלטה בבקשת המבקשים ליתן להם רשות להתגונן מפני תביעה שהגישה נגדם המשיבה בסדר דין מקוצר. החלטתי  לדחות את הבקשה ביחס למבקשת מס' 5, ולקבל את הבקשה באופן חלקי ביחס לשאר המבקשים,  כמפורט  להלן. 

ההחלטה ניתנת באיחור  ואני מתנצל  על כך בפני הצדדים.   

2.         המשיבה הגישה נגד המבקשים תביעה לסילוק יד ממקרקעין המוחזקים על ידם, (להלן: "המקרקעין").

            בכתב התביעה טענה המשיבה בין היתר כדלקמן:

א.         המשיבה השכירה למבקשות 1 ו-3 שטחים שונים במרכז קניות אותו הקימה במקרקעין (להלן: "מרכז הקניות").

            המבקשת מס' 1 התקשרה  עם המשיבה,  ביום 10.9.2000, בהסכם לשכירות שטח במרכז הקניות, לצורך הקמת מועדון באולינג, פאב וקפיטריה (להלן: "מרכז הבאולינג").

            המבקשת  מס' 2 התקשרה עם המשיבה ביום 14.7.03,  בהסכם (זכרון דברים), לשכירות שטח אחר במרכז הקניות לצורך הקמת כיתות לימוד (להלן: "מרכז ההדרכה").  ביום  10.2.03 נערך  בין המשיבה ובין  המבקש מס' 6  (להלן: "המבקש"),   בשם המבקשת מס' 3,  הסכם  (זכרון  דברים),  לשכירות שטח נוסף,  לצורך הקמת מרכז  תערוכות  וירידים  (להלן: "מרכז הירידים").

            תקופת השכירות שבהסכם בין המשיבה והמבקשת מס' 1 היתה 4 שנים ובנוסף, שתי אופציות למבקשת להארכת השכירות, ב-3 שנים נוספות כל פעם ובסך הכל 10 שנים.  תקופות השכירות שבהסכמים בין המשיבה והמבקשות 2 ו-3 היו 3 שנים, וכן שתי אופציות להארכת החוזה (למבקשות), הראשונה ב-3 שנים, והשניה ב-4 שנים ובסה"כ - 10 שנים.

ב.         המבקש הינו בעל מניות במבקשות 1 ו-2 והוא זה שניהל את המו"מ להתקשרויות האמורות, עם המשיבה, מטעם המבקשות מס' 1-3.

ג.         כל אחת מן המבקשות מס' 1-3, התחייבה לשלם למשיבה דמי שכירות בגין השטחים ששכרה, כאשר חישוב דמי השכירות  אמור היה להעשות מידי חודש  ע"פ מחיר  מוסכם למ"ר  (להלן: "דמי השכירות  הבסיסיים"), או בשיעור מוסכם מן הפדיון - על פי הגבוה ביניהם. בנוסף, התחייבו  המבקשות  לשלם למשיבה  דמי ניהול.

ד.         המבקשות לא עמדו בהתחייבותיהן על פי הסכמי השכירות. בין היתר, לא שילמו  את דמי השכירות  כסדרם, מידי חודש,  אלא שילמו מידי פעם סכומים שונים,"על חשבון" דמי השכירות ודמי הניהול. כמו כן, לא עמדו המבקשות בהתחייבותן להמציא למשיבה באופן סדיר דוחות חודשיים של הנהלת חשבונות, באשר לפדיון במושכר, לצורך קביעה אם המשיבה זכאית לתשלום הפרשים, מקום שדמי השכירות בחישוב על פי השיעור המוסכם מן הפדיון, גבוה מדמי השכירות הבסיסיים.

            המבקשת 1 חדלה  לשלם למשיבה את דמי השכירות  והניהול, באמצע שנת 2003,  המבקשת מס' 3 חדלה לשלם למשיבה דמי שכירות וניהול בחודש דצמבר 2003, והמבקשת מס' 2 הפסיקה תשלומיה ולמשיבה בחודש ספטמבר 2004.

ה.        לטענת המשיבה, נותרה המבקשת 1 חייבת לה עובר להגשת התביעה, עבור דמי שכירות, דמי ניהול וביטוחים כ-1,307,897 ש"ח (בחישוב על פי דמי השכירות  הבסיסיים).

המבקשת מס' 2 חבה למשיבה לטענתה בגין דמי שכירות ודמי ניהול, סך 503,583 ש"ח (בחישוב על פי דמי השכירות הבסיסיים).

            חובה של המבקשת 3 למשיבה, בגין דמי שכירות דמי ניהול וביטוחים, עמד במועד הגשת התביעה על סך  546,224 ש"ח (ושוב, החישוב על פי דמי השכירות הבסיסיים).

ו.          בנוסף, טענה המשיבה, כי המבקשת מס' 1 הפרה את ההסכם עמה, בכך שהתירה למבקשת מס' 5 להשתמש בחלק מן השטח ששכרה, לצורך הקמת מועדון, ללא אישור מן המשיבה ובניגוד לתנאי ההסכם (סעיף 37 להסכם).

            הפרה דומה בוצעה לטענת המשיבה, על ידי הנתבעת 2, אשר מצידה התירה השימוש בחלק מהשטח ששכרה למבקשת מס' 4 , המפעילה במקום מסעדה, וזאת ללא שקיבלה רישיון להפעלת מסעדה.

            עוד טענה המשיבה, כי המבקשת 2 התלה להשתמש במרפסת הצמודה לשטח ששכרה, ולא זו בלבד שלא שלמה למשיבה דמי שכירות נוספים, בגין שימושה במרפסת, כפי שהתחייבה בהסכם, אלא שהגדילה עשות ואף בנתה בשטח המרפסת פרגולה, המשמשת כיום את המבקשת מס' 4, וזאת, מבלי שניתן היתר בניה כנדרש לפרגולה.

ז.         המשיבה טענה, כי נוכח התנהגות המבקשות מס' 1-3,  והפרותיהן המתמשכות את ההסכמים, זכאית היא לבטל את ההסכמים, ולתבוע פינוי המבקשים מן הנכס.